קבוצות, שייכות וחברה: כשהאני נעשה אנחנו

אני הנמלה האנושית. האלגברה נתנה לקן חשבון בלי להאניש אותו. כשעוברים משניים לרבים, השפה בכל זאת ממהרת לבנות גוף גדול: העם רוצה, השוק מפחד, החברה החליטה. זו דרך נוחה לתאר תוצאה מצרפית. זו אינה אנטומיה.

המעבר דורש הבחנה בין קינון לצימוד. בקינון, קן נעשה יחידה בתוך קן ברמת ארגון גבוהה יותר. בצימוד, קנים נפרדים מתאמים את תנועתם זה ביחס לזה. קבוצה בונה מבנה צימוד: שערים, תפקידים, כללים ומסלולים שדרכם פעולת האחד נעשית תנאי בלולאת החיים של האחר. הקן הגדול מחזיק בתוכו קנים בעלי גבולות משלהם.

החברה היא קן במובן המערכתי, לא אורגניזם או אדם גדול. הגוף, המוח, מערכת העצבים, הנפש, התודעה, האגו והדלק נשארים בגופים החיים. דלק אינו תנועה ואינו חומר יחיד, אלא שם תפקודי למכלול היכולת המקומית הזמינה שמאפשרת ויסות, ובתוכו תחזוקה, תנועה, חישוב, תיקון ושינוי. הקן החברתי פותח או חוסם גישה למשאבים ולפעולה מתואמת; המבנה החיצוני שלו - הכללים, התפקידים, המוסדות והתשתיות - מנתב את הגישה ואת המחיר.