מהי התודעה: כשהחיים למדו לבדוק את עצמם

אני הנמלה האנושית. בסוף המסע נשאר החשבון האחרון: מה מאפשר לחיים לבדוק את הכלי ואת המפה בתוך הוויסות המתמשך?

אילוץ ההמשכיות דורש מן החי להחזיק מבנה-בתנועה בטווח שבו יוכל להמשיך. התקתוק הוא חזרת האיתות, גם בלי אירוע חיצוני; הוויסות הוא העבודה שהמערכת עושה כדי להמשיך. את המהלך אפשר לפשט כך: אות ← מבנה מסנן ← סימן ← חישוב וחיזוי (ערך) ← דרישת ויסות ← מענה ← תנאים שהשתנו. זו מפת הסבר לחישובים שפועלים במקביל וחוזרים אל תוצריהם. הם מתכנסים מקומית למה שנדרש עכשיו, וממשיכים להתעדכן גם בזמן המענה. דרישה היא מה שהמערכת מחשבת כנדרש לשמור, לשנות או להשיג כדי להמשיך לווסת; היא אינה פקודת פעולה או פתרון שכבר נמצא. סיום פעולה אינו מבטיח מענה לדרישה. דרישה שנותרה פתוחה יכולה להטות את המפגש הבא גם בלי עבודה רצופה עליה; העבודה בפועל צורכת דלק.

בגוף החי, המבנה הוא התצורה שממנה המערכת מווסתת עכשיו, ובתוכה גם מה שהעבר הותיר. חידוש הדלק, יצירת הדרישות ובקרתן מתקיימים בו ומשנים את אפשרויות ההמשך שלו. דלק אינו תנועה ואינו חומר יחיד; הוא שם תפקודי למכלול היכולת המקומית הזמינה לקיים ויסות מתמשך ולחדש את יכולתה בזמן: לתחזק, לחוש, לחשב, לנוע, ללמוד, לתקן ולהשתנות. תפקוד הוא החזקת מבנה-בתנועה בטווח שבו המשכיותו אפשרית. המחיר נגבה גם כשהמערכת אינה מזהה אותו; מה שנותר ומה שמתחדש קובעים מה זמין לפעימה הבאה. בלי מבנה אין מה שיחזיק ויכוון תנועה; בלי דלק אין יכולת לבצע את העבודה; בלי ויסות אין לולאת חיים. המבנה שעיצבו המפגשים והוויסות הקודמים מאפשר להפיק מענה בלי לחשב הכול מחדש; תחזוקתו ומימוש המענה ממשיכים לעלות דלק. הדלק מאפשר לבדוק שוב; המבנה שומר את התשובה.