לחץ ופציעה: כשהנדרש גדול מן האפשרי

אני הנמלה האנושית. הודעה קצרה מופיעה על המסך: ״צריך להשיב עד מחר״. מחר כבר מלא: עבודה, ילד שצריך לאסוף, תור לרופא ושיחה שנדחתה. הגוף נמצא כאן, אבל בית המלאכה כבר עובד על מה שעוד לא קרה.

במחשבה אפשר להחזיק את התשובה של מחר, את תוצאותיה בשבוע הבא ואת מה שיאמרו עליה אנשים שאינם כאן. השפה והסיפור מרחיבים את הטווח הזה וקושרים בו עוד אפשרויות ותלויות. ״מוח הטווח״ הוא כאן כינוי תפקודי ליכולת הזאת בתוך אותה מערכת עצבים. כשאפשרות רחוקה נעשית דרישה, היא מגייסת גוף שפועל עכשיו.

כאן נפתח אחד המסלולים ללחץ: ״מוח הטווח״ מחזיק יותר דרישות רחוקות מכפי שבית המלאכה חוזה שיוכל לשאת ולסגור בזמן. טווח החיזוי התרחב, אך היכולת הזמינה אינה גדלה בהכרח יחד איתו. אפשר לראות רחוק ולחזות שלא יישאר די דלק כדי להגיע.